לאחרונה התחיל שוב שיח סביב הנושא של ייעוץ שינה ושנת תינוקות.
למה אני אומרת שוב? כי זה קורה לפחות פעם בשנה, שעושים איזו כתבה בנושא ומציגים בעיקר את הגישות הנמצאות בקצוות שדוגלות בהכל או כלום.
במקביל, לאחרונה גם עלו כמה פוסטים חשובים שעוררו עניין מאוד גדול ברשתות החברתיות ולאחר מכן גם בטלוויזיה, פוסטים הקוראים לנשים להקשיב לעצמן ולאינטואיציות שלהן, לזהות כשכואב להן ומשהו לא תקין ולהילחם, עד שיאבחנו את הבעיה ויתנו להן את המענה הראוי.
ובין שני הדברים הלכאורה מאוד לא קשורים האלה, אני רואה קו דמיון מאוד ברור. שלדעתי צריך להנחות אותנו בכל צעד שלנו בחיים.
החיבור בין האינטואיציות שלנו לידע. בין הרגש, לשכל.
בעולם של היום אנחנו מוצפים בכל כך הרבה דברים שממסכים על אותן אינטואיציות:
- חלוקת השעות ביממה (שינה-בית-עבודה)- לא תואמת את הצרכים הפיזיולוגיים שלנו.
- התזונה שלנו- מושפעת מאינסוף דברים המקשים עלינו לאכול רק את מה שהגוף שלנו באמת צריך. - הנפש שלנו- מוצפת בכמות אדירה של סיפורי זוועות, התאכזרות ואסונות, עד שאין לנו כמעט ברירה, אלא לפתח כמה שיותר מנגנוני הגנה ולהפוך לחסינים-כלומר-אדישים. - והמוח שלנו- גם הוא מוצף, עד כדי כך, שאנחנו כבר מרגישים אבודים ומתוסכלים. כל הגירויים מסביב משאירים אותנו הרבה יותר מידי זמן במצב של עוררות, במצב של הילחם או ברח. הכל קורה בפול גז, אין זמן לנוח, אין זמן להתעסק בדברים הלכאורה פחות חשובים, שבפועל הם החשובים באמת. היום כבר יודעים שהלחץ הוא המגיפה של המאה ה-21 ושהוא הורס כל דבר טוב בגוף שלנו.
אז איך בתוך כל זה אנחנו יכולים באמת להקשיב לאינטואיציות שלנו❓לאינטואיציות בהורות או לאינטואיציות לגבי הגוף שלנו והצרכים שלנו❓
מבחינתי התשובה היא באמצעות ידע. ברגע שיש לי את הידע הרלוונטי ואני יכולה בצורה אקטיבית (ולא אינטואיטיבית) לבחור את המהלכים שלי ממקום מודע, אז אני יכולה גם לעצור, לנשום ולהקשיב לאינטואיציות שלי.
כשאני יודעת שהרופאים לא תמיד יודעים הכל ושגם הם מונעים מלחץ, אני גם יכולה יותר בקלות לקבל את זה שאולי הפעם הרופא טעה ושפשוט צריך להמשיך ולחקור. כשאני יודעת שיש המון דברים שלא היו פעם, שלא מאפשרים לי לפעול כל הזמן על פי הצרכים שלי ושל התינוק שלי, אז אני גם יודעת לשחרר קצת מרגשות האשם ולחשוב איך אני יכולה גם להקשיב לאינטואיציות שלי וגם לקבל כלים שיעזרו לי להפוך את אותן אינטואיציות לידע.
מאחלת לכולנו שנדע לשחרר, להקשיב ולהרגיש ושנזכור שלא תמיד קל להתחבר לאינטואיציות שלנו, וזה בסדר לקבל עזרה- כל עוד היא נלוות לאינטואיציות ולא ממלאת את מקומן ❤️